יום שני, 17 ביוני 2013

אני? מאפרת!

אז איך הגעתי לאיפור בכלל? הסיפור ארוך למדי ופתלתל אפילו יותר. הכל מתחיל בסרטי אימה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני גם זוכרת את עצמי מציצה מעבר לפינת הסלון בכל פעם שהיה סרט אימה בטלויזיה. 
השנה אלף-תשע-מאות-שמונים-ושכחתי. אני ואחי, בחדר של ההורים רואים את הסרט שעד היום זוכה לכינוי ״סרט האימים״. אני בת 7, הוא בן 3. הוא לא שוכח לי את זה. הסרט, "I, Madman" היה הפעם הראשונה שראיתי איפורי אפקטים. עוד לא ידעתי את זה אז, אבל הייתי מאוהבת....
חסכתי מכן תמונות גרפיות יותר

לא אלאה אתכם בסיפורי האימה שלי (זה נושא לבלוג אחר לחלוטין...). השנים נקפו, אני גדלתי, ואיתי אהבה גדולה. ציור. מהרגע שלמדתי להחזיק עפרון, לא הנחתי אותו. אחרי שנות בית הספר והצבא, הלכתי למורה פרטי ללמוד רישום ונשארתי איתו ארבע שנים. אמנון - אני חייבת לך הרבה ממה שאני היום. 
הרישום הכי טוב שאי פעם יצא תחת ידי....
אבל עוד דבר למדתי, חוץ מלצייר ולרשום. למדתי שאני לא מתאימה לעולם האמנות הקלאסי. אני אוהבת לעבוד עם הידיים, אבל כשזה מגיע לתיאוריות והיסטוריה, אני נרדמת. מה אני אעשה??? 
לקחתי את עצמי וחשבתי. מה אני אוהבת? לצייר - צ׳ק, קעקועים - צ׳ק (עוד חולשה...), ורגע, הרי אני מתה על איפור! 
אז הלכתי ללמוד איפור. 2006 - מסיימת בחיל ורעדה את הקורס (אצל ירין שחף, אם אתן רוצות לדעת!) ומתחילה דרך לא נודעת. בין כלה לאירוע עבדתי באסתי לאודר כחלק מצוות האירועים שלהם, באפריל בתור מאפרת הבית והיום, 7 שנים אחרי שהתחלתי, אני מאפרת של בובי בראון ישראל.
בעבודה - בובי בראון

מה חוץ מזה? 
יש לי בעל מקסים ואוהב, שאחראי על חלק חשוב מאוד מאוסף האיפור שלי, עליו אפרט בהמשך...
הרי את... אהה... היי! תפסיקי לצחוק!!!!

שתי חתולות נבלות, אהבות חיי, שתמיד מנסות להיכנס לסטודיו, למרות שאסור להן...
מימין - קאטצ'ו, או  בשמה המלא "קטינה צ'ובנסקי"
משמאל - גיזמו, על שום שהיא נראית כמו גרמלין

וכמובן, הסטודיו... חלום חיי מאז שהתחלתי את הקריירה והתגשם לפני שנתיים...
כן, כן.... כל זה שלי...

זהו בינתיים... זה כנראה אחד הפוסטים הכי ארוכים שתקבלו ממני... אני מתכננת לעשות את הבלוג הזה קצר ולעניין (אף פעם לא הייתי טובה במריחות).... 
נשיקות,
מעיין


עושה פרצוף ראשון....

אז זו אני, מעיין. מאפרת. אמנית איפור. מאפרת מקצועית. עושה פרצופים.
קראו לזה איך שתרצו, אני פשוט אוהבת להתעסק עם הצבע, העור, לראות אישה מחייכת אחרי שסיימתי את העבודה שלי. כי זה מה שחשוב לי.
מה יהיה פה?
עוד לא לגמרי החלטתי. יהיו עבודות שלי. יהיו כלות שלי. יהיו הדרכות. ויהיו עוד דברים שתבקשו. רק תבקשו.
אז בינתיים אני עובדת על זה. עוד כמה ימים יהיו כבר כמה פוסטים לפרסם.... ובינתיים - תמונה מאחת העבודות החביבות עלי....
אלכסנדרה היפהפיה
אז לחיי התחלות חדשות...
נשיקות, מעיין